אדום

אָדֹם הוּא רַק צֶבַע? / מוטי לקסמן, אדר תשע"ב

אָדֹם פּוֹקֵד, עָצוֹר!
צוֹפֵר אָדֹם, סַכָּנָה!
אֵשׁ! זוֹעֵק אָדֹם.

אָדֹם הוּא חוּט הַצֶּמֶר הֶעָבֶה.

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה.

הָעוֹלָם הִשְׁתַּנָּה,
בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת נֶעֶלְמָה,
מַהְפֵּכַת הַמַּחְשֵׁב לֹא פָּסְקָה
גַּם הָאַקְלִים, כְּבָר לֹא כְּמוֹ שֶׁהָיָה.

לִפְנֵי לְמַעְלָה מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנָה
בְּחוּט הַצֶּמֶר הֶעָבֶה
הִיא
סְוֶדֶר אָדֹם
לוֹ סָרְגָה.

שָׁנִים שְׁלוֹשִׁים חָלְפוּ
דְּבָרִים הַרְבֵּה הִשְׁתַּנּוּ
וְהַסְּוֶדֶר עֲדַיִן
אֶת גּוּפוֹ חוֹבֵק,
שֶׁהִיא, לוֹ סָרְגָה,
עַיִן אַחַר לוּלָאָה,
בְּחוּט צֶמֶר עָבֶה,
אָדֹם.

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וְיוֹתֵר,
מוּצָקוּת הַגּוּף, כְּבָר לֹא
הַכֶּרֶס תְּפּוּחָהּ הֵיטֵב,
וְהַסְּוֶדֶר עֲדַיִן עוֹטֵף.
גַּם הַמַּאֲרָג הַמְּחַבֵּר,
שֶׁנִּשְׁזַר יַחַד,
בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים
כֵּן וְתוֹמֵךְ,
לַחֹם
בֵּין סוֹרֶגֶת
לְחָבוּק.

יֵשׁ אָדֹם מַפְחִיד.
אַשְׁרֵי הַזּוֹכִים
בְּאָדֹם מְחַבֵּק…